עבד אל ראזק נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

הצדדים הסמיכוני לפסוק בתביעה זו בהתאם להוראת סעיף 79א' לחוק בתי המשפט כאשר הסכום המירבי לפסיקתי הועמד על סך של 100,000 ₪ כסכום הכולל גם הוצאות ושכ"ט עו"ד וההסדר כולל אפשרות לדחיית התביעה ללא צו להוצאות.

המדובר בתביעה לתשלום תגמולי ביטוח בגין גניבת רכבו של התובע שהיה אוטובוס זעיר מסוג פולקסווגן, מ.ר. 4281956 (להלן: "הרכב"), אשר שימש את התובע לביצוע הסעות, ואשר היה מבוטח בעת הארוע הנטען אצל הנתבעת בפוליסת ביטוח תקפה עד ליום 31.8.08.

לטענת התובע, ביום 27.7.08, בשעה 23:00, בעת ששב לרכב שהחנה מספר שעות קודם לכן ברחוב בן עמי בעכו, גילה כי הרכב נעלם. לאחר שהתובע ווידא כי הרכב לא נגרר על ידי העיריה, הוא דיווח למשטרה על גניבת הרכב (עפ"י תיאורו ניידת משטרה עברה במקום בעודו נמצא שם), ומילא טופס הודעה על גניבת הרכב אצל סוכן הנתבעת.

טענות הנתבעת כנגד התביעה הינן שתיים:

א. התובע לא עמד בתנאי המיגון הנדרשים על פי הפוליסה שכן לא התקין ברכב מערכת איתור "רדומה" כפי שנדרש לעשות ו/או לחלופין, לא הפעיל את מערכת המיגון קודם לעזיבת הרכב.

טענה זו של הנתבעת נסמכת על שני אדנים: הראשון – כי בחברת איתוראן (שמערכת איתור שלה היתה מותקנת ברכב) לא התקבלה התראה בדבר כניסה בלתי מורשית לרכב ביום הארוע, או בכלל, והשני – כי התובע מסר לנתבעת מפתח אחד בלבד של הרכב, דבר אשר יכול להעיד על כך ש"גונב" הרכב עשה שימוש במפתח הנוסף.

לטענת הנתבעת, בכך הפר התובע את חובותיו על פי הפוליסה ומשלא התקיימו התנאים למתן הכיסוי הביטוחי יש לדחות את תביעתו. לחלופין, יש לייחס לו אשם תורם חוזי מאחר ובמעשיו אלו הפקיר את הרכב ואפשר את גניבתו בנקל.

ב. הגשת התביעה יום לפני תום תקופת ההתיישנות על פי הפוליסה מהווה שיהוי של ממש שיש בו לגרום לנתבעת נזק ראייתי, והדבר מעיד, בפני עצמו, שגם התובע איננו מאמין בתביעתו.

אציין כי בפרק המיגון הכלול בפוליסה נדרש התובע למספר רכיבי מיגון שהם: משבת מנוע (אימובילייזר) מקורי, מערכת איתור פעילה (במקרה זה – איתוראן), יחידת ניתוק מוסלקת (עלוקה), וכן יחידת איתור רדומה נוספת.

מדו"ח החקירה שהציגה הנתבעת עולה כי ביום 21.1.08 הוצג לה אישור מיגון מחברת איתוראן המעיד על קיום רכיבי המיגון, למעט יחידת איתור רדומה.

בהקשר זה יש טעם רב בטענת התובע כי ככל שהנתבעת סברה כי המיגון שהותקן אינו מספק, היה עליה להתריע על כך בפני התובע ולציין כי אישור המיגון אינו מספק והכיסוי הביטוחי מותנה בהשלמת המיגון (כפי שאכן נוהגות מבטחות לעשות). בהעדר הודעה כזו מטעם הנתבעת, זו יצרה בפני התובע מצג לפיו, חרף האמור בפוליסה, המיגון הקיים מספק, ולפיכך אינני נותנת כל משקל לטענת הנתבעת בדבר אי התקיימות תנאי הפוליסה בגין מיגון בחסר.

באשר לשאר טענות הנתבעת משיב התובע: ראשית – כי מעולם לא היה ברשותו מפתח נוסף לרכב ובעת שרכש אותו קיבל לידיו מפתח אחד, הוא המפתח שנמצא ברשותו בעת הגניבה ונמסר לנתבעת. מעבר לכך טוען התובע כי אין בהעדר התראה באיתוראן כדי לשלול את טענתו כי הרכב נגנב, שכן הנתבעת לא הוכיחה כי בלתי אפשרי לעקוף את מערכת האיתור של איתוראן, ואין בכך כדי להוכיח שהגניבה נעשתה על ידי אדם מורשה מטעמו. בעיקר טוען התובע כי אין די בחשדות שמעלה הנתבעת כדי לעמוד בנטל, המוטל עליה, להוכיח כי הרכב "נעלם" בנסיבות שיש לתובע חלק בהן.

התובע אינו מכחיש כי ניסה למכור את הרכב קודם למועד גניבתו והדבר לא עלה בידו מאחר והוצע לו מחיר נמוך מדי על ידי קונים פוטנציאליים, כמו כן הודה התובע בפני החוקר כי מספר חודשים קודם לגניבה הוא לא עבד בהסעות עם הרכב וזאת, לטענתו, בשל נסיבות אישיות הקשורות לבן משפחה אחר שנעצר באותה תקופה. על הרכב היו רשומים עיקולים בגין חובות שונים של התובע.

ביחס לטענת השיהוי אציין כי התובע לא נתן כל הסבר לשיהוי מצידו בהגשת התביעה, אולם מנגד, כפי שצויין לעיל התובע מסר, מיד לאחר הארוע, הודעה לנתבעת וזו אף ביצעה בסמוך פעולות חקירה (דו"ח חקירה יצא כבר ב17.8.08, כשלושה שבועות לאחר הארוע), ולפיכך אינני רואה בסיס לטענת הנתבעת בדבר גרימת נזק ראייתי.

באשר לשווי הרכב בעת הגניבה, התובע טען בכתב התביעה כי שוויו עמד על 140,000 ₪ בהתאם למחירון י. לוי (אולם את תביעתו העמיד על סך של 100,000 ₪). לסיכומיו צרף התובע חוות דעת שמאי שנעשתה למעשה על בסיס מחירון י. לוי, לפי מחיר הרכב ללא תוספות, ולפיה שווי הרכב היה 125,000 ₪. יצויין כי בחוות הדעת לא בוצעה כל הפחתה בגין קילומטרז' שעמד על למעלה מ-290,000 ק"מ ואף לא בגין בעלות קודמת בידי חברה בע"מ (נתונים העולים מדו"ח החקירה).

לאור ההסדר הדיוני המוסכם, ובהתחשב במכלול הטיעונים של הצדדים והנתונים שהובאו בפני, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 78,000 ₪ כסכום הכולל גם הוצאות ושכ"ט עו"ד ומע"מ.

הסכום ישולם בתוך 30 יום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

לאור ההסדר הדיוני התובע פטור מתשלום המחצית השניה של האגרה.

ניתן היום, י"ג אב תשע"ב, 01 אוגוסט 2012, בהעדר הצדדים.